פסק-דין בתיק ע"א 6253/03

השופט ס' ג'ובראן:

           האם זכאיות המשיבות לזכויות כלשהן או לחלק מערך ההשבחה של קרקעות מושב כפר מל"ל, המאוגד כאגודה שיתופית, מכוח ההסכם מיום 10.10.82? זוהי השאלה העיקרית העומדת במרכזו של ערעור זה.

העובדות הצריכות לעניין

1.        בני הזוג חנה ויעקב זלמנסון ז"ל התגוררו שנים רבות במושב כפר מל"ל, המאוגד כאגודה שיתופית, הוא המערער מס' 1 (להלן: המושב). כחברי המושב וחברי האגודה השיתופית היו הם בעלי זכויות חכירה במשק חקלאי, אשר כלל בית מגורים (להלן: חלקה 18) ושטח נוסף לעיבוד חקלאי (להלן: חלקה 38). בנוסף היו להם זכויות בקרקע חקלאית, בה מחזיק כחוכר מערער 1 מתוקף חברותם באגודה השיתופית.

2.        יעקב זלמנסון נפטר בסוף שנות השישים ואשתו חנה נפטרה בשנת 1979. יורשיה על-פי דין של המנוחה - על-פי צו ירושה מיום 21.1.80 - הם שלושת ילדיה, היינו שתי המשיבות ואביו של המערער מס' 2. ליורשיה הותירה אחריה המנוחה את זכויותיה במושב, שכללו זכויות חכירה במשק חקלאי ובקרקע החקלאית אותם רכשה ו/או ירשה מבעלה המנוח, ואת הזכויות בקרקעות החקלאיות של המערער 1, מכוח חברותה באגודה השיתופית.

3.        על-פי התנאי הנקוב בשטרי החכירה המקוריים של המשק החקלאי והשטח החקלאי (חלקות 18 ו- 38) ועל-פי הדין ניתן היה "להוריש" נכסים אלה לאחד היורשים בלבד, ולא לכולם (בן ממשיך). יורש זה ייקבע, על-פי התנאים הנ"ל, בהסכמה בין כל היורשים ורק לו יתאפשר "לרשת" את נחלת הוריו המנוחים במושב, על-ידי רישום הזכויות במשק החקלאי ובשאר נכסי המנוחים על שמו.

4.        במצב דברים זה הגיעו שלושת יורשי בני הזוג זלמנסון ז"ל, כלומר שתי המשיבות והמערער 2, בנו ויורשו של האח המנוח, להסכם, אשר באופיו הוא, למעשה, "הסכם חלוקה" של עזבון ההורים, או ליתר דיוק, עזבון אמם המנוחה חנה זלמנסון. על-פי ההסכם, מיום 10.10.82, קיבלו הנכד ואשתו, המערערים 2 ו- 3 (להלן: המערערים), את זכויות החכירה בשתי החלקות, 18 ו- 38.        

5.        המחלוקות בין הצדדים, בני המשפחה, החלו לאחר שהתברר למשיבות, כי חלק מהקרקעות החקלאיות של המושב הופשרו לבנייה או עומדים בפני שינוי יעוד מקרקע "חקלאית" לקרקע המיועדת לבנייה.

6.        העלייה בערכן של מקרקעין אלה, הצפויה כתוצאה משינוי ייעודן, הניעה את המשיבות לתבוע מהמערערים את זכויותיהן או חלקן ברווחים הצפויים. המשיבות טענו, כי הן זכאיות, כיורשותיה של אמן המנוחה שהייתה חברת המושב והאגודה השיתופית עד יום מותה, לחלק מהתמורה או הפיצוי הכספי שיתקבל על-ידי חברי המושב כתוצאה מהשבחת הקרקעות ועליית ערכן.

7.        את זכותן זו ביססו המשיבות על הוראות הסכם "החלוקה" שנחתם בינן לבין המערערים. סעיף 4(א) להסכם קובע כדלקמן:

"4(א). אשר ל"חלקה" אם תוך התקופה האמורה בס' 3(א) לעיל ישונה יעודה ותופשר מקרקע חקלאית לקרקע עירונית לבניה, תוערך החלקה ביעודה החדש במועד שינוי היעוד על ידי שמאי מוסמך, ומוסכם שאנו (המערערים 2 ו-3 - ס.ג'.) נשלם לכן או לבאים במקומכן או אחריכן סך 2/3 מהשבחת החלקה ע"י הפשרתה".

           ה"חלקה" אליה התייחסו הצדדים בסעיף זה הינה השטח החקלאי הידוע כחלקה 38, בגוש 6448.  

בית-המשפט המחוזי

8.        המשיבות עתרו לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בתובענה לפיה ביקשו להצהיר, כי הן זכאיות לקבל 2/3 משווי זכויותיה של אמן המנוחה בקרקעות המושב או משווי השבחתם כתוצאה משינוי יעודן כמידת חלקן בירושה ו/או על-פי המוסכם.

9.        המערערים התנגדו לכך וטענו, כי משחתמו המשיבות על ההסכם עמם, הן התכוונו לוותר או למכור את כל זכויותיהן כיורשות המשק החקלאי של אמן, לרבות זכויותיה באגודה השיתופית - זכויות שקיבלה מתוקף היותה בעלת משק במושב. המערערים דחו את טענת המשיבות, לפיה בעת שחתמו על ההסכם הן כלל לא ידעו שלאמן היו זכויות באגודה השיתופית ו/או בקרקעות המושב, מעבר לזכויות באותן שתי חלקות אליהן התייחס ההסכם במפורש. לטענת המערערים, חתימתן על ההסכם מצביעה על "ויתור" גם על הזכויות שהיו להן מכוח זכות החברות של אמן באגודה השיתופית והתמורה שהן קיבלו משקפת גם את ה"ויתור" על זכויות אלה.

10.      בית-המשפט המחוזי (כבוד השופט נ' ישעיה) קיבל את התובענה והצהיר, כי המשיבות זכאיות לקבל מהמערערים 2 ו- 3 2/3 חלקים משווי ההשבחה או מרווחי ההשבחה שיקבלו המערערים הנ"ל מהקרקעות הרשומות על שם המושב, כתוצאה משינוי יעודן, וזאת בנוסף לזכויות המפורטות בסעיפים 3 ו- 4 להסכם, הכל כמפורט בסעיף 4 להסכם ועל-פי הוראותיו (להלן: פסק-הדין).

11.      בית-המשפט המחוזי דחה את טענת ההתיישנות שהעלו המערערים בקובעו, כי עילת התביעה העומדת למשיבות, מכוח ההסכם, קמה או נולדה עם "שינוי היעוד" של קרקעות המושב ולא לפני כן, שכן רק שינוי יעוד זה, שהביא להשבחת הקרקע, הקים להן את עילת התביעה.

12.      המערערים לא השלימו עם פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי וערערו לבית-משפט זה. ביום 20.3.03 הורה בית-משפט זה להחזיר את הדיון לבית-המשפט המחוזי "על מנת שיחליט אם יש צורך לתקן את פסק הדין באופן שיבהיר את היקף תחולתו, אם לאו".

13.      התיק הוחזר לבית-המשפט המחוזי, אשר קבע לאחר שמיעת טענות באי-כוח הצדדים, כי פסק-הדין וההצהרה הכלולה בו מדברים בעד עצמם, לאמור: כי המשיבות זכאיות לחלק מכל רווחי ההשבחה שיקבלו המערערים 2 ו-3 בגין זכויותיהם בקרקעות המושב או האגודה השיתופית, כחברים מן המניין (להלן: ההחלטה).